בדרך לפיסגה – להתאמן עם אלוף ישראל בטניס!

כשאנו שואפים למטרה מסויימת, עבורנו או עבור ילדינו, לא פעם אנו שואלים עצמנו מה צריך להקריב למענה, או ליתר דיוק: מה ההשקעה הנדרשת אל מול התועלת שתצמח לנו מכך?

השקעה יכולה לבוא לידי ביטוי בזמן, איכות חיים, כסף, הקרבה עצמית ועוד. ככל שהמטרה מאתגרת יותר, כך מידת ההשקעה תלך ותגדל.

דילמות נוספות שעולות לנו בהקשר זה: האם ההשקעה בכלל שווה? מה יקרה אם ברגע של משבר כל החלום יתנפץ וההשקעה תרד לטמיון?

אם ניקח למשל את עולם הספורט וטניס בפרט, המשברים הנפוצים אצל ילדים יכולים לבוא באופנים שונים: אי רצון ומוטיבציה להמשיך להגיע לחוג טניס, לשחק בכלל ובמצב מתקדם יותר לפרוש מטניס תחרותי.

טניסאי צמרת מתמודדים עם התחושה הזו יום יום, שעה שעה לאורך כל הקריירה שלהם. הקונפליקט הפנימי בין הרמת הידיים לאור הקשיים (מתחים ולחצים, מצבים מנטליים משתנים, כושר גופני לקוי, כאבים ועוד) לבין תחושת האושר של הנצחון והתהילה.

המחשבות והתהיות מלוות שחקני טניס בכל אימון טניס, אימון כושר, בזמן מחנה האימונים, אחרי תחרות, בתקופת פציעות והחלמה ואפילו לפני השינה.

רב טניסאי הצמרת יודעים ש- 90 אחוז מההצלחה שלהם מתחילה ומסתיימת במנטליות ובחוסן הפנימי שלהם.  בפן המנטלי יש לנו נטיה להתבסס באזור הנוחות שלנו ולכן הרבה ילדים כמבוגרים נשארים חובבי טניס ומתפשרים על עוד חוג טניס ומוותרים על אימון טניס תחרותי, מכל אותם דילמות ומשברים שגוזלים מאיתנו הרבה אנרגיה.

כשהורים מתעניינים בחוג טניס לילדיהם, עולות השאלות הנפוצות: כמה השקעתי בקריירה שלי, איך זה השפיע על חיי המשפחה שלי ואיך ההרגשה להתאמן עם אלוף ישראל.

השאלה שעליה בעיקר מתעכבים היא איך זה להיות אלוף ישראל ומה צריך להקריב לשם כך מבחינת משך אימונים, כמות המשאבים הנדרשת כדי להגיע לפיסגה, מה עשיתי נכון ולא נכון, כמה פעמים הרגשתי שבא לי לפרוש ולתלות את המחבט, מי זיהה את הכשרון שלי, מי בחר להאמין בי, איך הגעתי לעולם הטניס, מה גרם לי להישאר במגרש הטניס ולוותר על הילדות ותקופת הנעורים שלי, איך ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל חיי ובאופן מקצועי,  מתי היה רגע הפריצה שלי, איך התמודדתי עם הפסדים, האם הנסיעות לחו"ל לבד לא שברו אותי מנטלית, מי שילם על כל האימונים, איך אפשר לשאת בכל העלויות האלה, מי היה המאמן טניס שלך, כמה מדריכי טניס החלפתי בדרך, מי היה המאמן טניס שליווה אותי לכל אורך הדרך, איפה עשיתי פיזיוטרפיה כשנפצעתי, איך התמודדתי עם פציעות, מה עשיתי כשצצו משברים, האם היו רגעים שחשבתי על פרישה ועוד.

חשוב לציין שלטניסאי ולכל ספורטאי בדרך לתהילה, יש הרבה עליות ומורדות בדרך, אך כילדים יש לנו חלום, אמונה ותקווה ולא תמיד אנו לוקחים בחשבון את הקשיים שבדרך לתהילה.

כהורים לילדים ששואפים לתת את הטוב ביותר עבורם וגם כשחקני טניס עצמאיים פעילים, כשאנו צופים בתחרות טניס בארץ ובעולם, בלייב או מול מסך הטלויזיה, אנו שואלים עצמנו: איך השחקנים מייצרים כאלה חבטות, איך הם מגיעים לכדור האבוד הזה. כולנו רוצים להיות סופרסטארים כאלה בסופו של דבר.

גם כשאנו נמצאים במועדון הטניס השכונתי שלנו ועוברים דרך מגרש בו משחקים שחקנים חובבנים עם טכניקת משחק, אנו שואפים לשחק כמוהם.

תמיד נשאף להגיע לגירסא הטובה ביותר של עצמנו, אך עלינו לזכור שכדי להגיע לשם נדרש הרבה שנים של אימון, השקעה והרבה ויתורים לטובת הצלחה בקריירה האישית שלנו.